דף הבית | מי אנחנו ? | תקנון המועדון | תחרויות ותוצאות | ארכיון תחרויות | רשימת חברי המועדון | מאמרים | גלריה | קישורים | צור קשר | English
"היונוגרמה עבור תעבור"...*
מאת : סא"ל (מיל´) חגי גרי
 
 
 
חייל צה"ל משגר יונת דואר
 
 
 

... הוצא את היונה מתוך הסל, הצמד את הטוטף לרגלה כשאתה מחזיק אותה נכון ושחרר אותה על- ידי זריקה כלפי מעלה.

השתדל לזרוק אותה גבוה ככל האפשר...

 

מתוך "פנקס כיס ליונאי" – הוצאת חיל הקשר, 1950

 


* על משקל סיסמת חיל הקשר משנות החמישים: "המברק עבור  יעבור".
 

נוח היה, כנראה, הראשון שהפעיל את היונה כאמצעי קשר, כדי לקבל מידע על המבול.   מאז, המשיכה היונה לשמש כאמצעי להעברת מידע לאורך ההיסטוריה, החל מימי קדם, ימי הביניים, העת החדשה ועד לתחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

תורת היונאות להעברת מידע מבוססת על העיקרון, לפיו כפי הנראה, הרצון הטבעי של היונה הוא לחזור לשובך-המוצא שלה, כשהיא מונחית ע"י חוש טבעי. יונת דואר מאומנת ומאולפת היטב מסוגלת לעוף לטווח של עד 1000 ק"מ, במהירות של כ- 70 קמ"ש  ולגמוא מרחק של כ-  750 ק"מ ביום.

התשדורות שהעבירו יוני דואר נכתבו על נייר דקיק ("נייר יונים" בפי הממלוכים), הוכנסו לתוך גליל קטן – טוטף – והוצמדו לרגליהן.  תשדורות אלה בתקופת "שרות הקשר" ב"הגנה" נקראו "יונוגרמות" (מלשון טלגרמות – מברקים).

הראשונים עליהם ידוע שהשתמשו ביוני דואר, היו הסוחרים הפיניקיים שהפליגו למסעות סחר בים התיכון. היוונים השתמשו ביונים ע"מ להודיע על תוצאות המשחקים האולימפיים וכדי לבשר על ניצחונות בשדה הקרב. סופר רומאי מייחס ליוליוס קיסר שימוש ביוני דואר. מרקו פולו מביע את התפעלותו משימוש ביוני דואר בסין בתחילת המאה ה- 13 .

בעת החדשה היה השימוש ביוני דואר נפוץ במיוחד. בשנת 1815 הייתה זו יונת דואר שיצאה מצרפת , חצתה את תעלת לאמאנש, הגיעה לאנגליה ובישרה על מפלתו של נפוליון  בקרב ווטרלו, שלושה ימים לפני שהגיע לשם שליחו של ולינגטון.  

 במלחמת פרוסיה-צרפת (1870- 1871) השתמשו הצרפתים ביונים בעת המצור על פריס.

במלחמת העולם הראשונה הומצא ע"י צרפתי מינשא מיוחד -  "השובך הנודד" (או "השובך הקרבי" בפי יונאי הקשר) ונעשה בו שימוש נרחב. במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש רב ביונים ע"י שרותי הריגול הבריטיים והצרפתיים. אנשי קומנדו וסוכני ביון הוצנחו בעורף האויב עם מינשאי יונים ואלה שיגרו מסרים ממקום הימצאם.  הנודעות ביותר מבין יוני הדואר במלחמת העולם השניה היו שלוש: ה"פילוטלוק"  הבריטית שהצילה 6 אנשי צוות של מפציץ שנפל לים , ה"מרקיורי" האמריקנית , שעל אף  היותה פצועה, העבירה ידיעות שעזרו לתקן כיווני אש של תותחי בנות הברית נגד הגרמנים, וה"ג´י. איי.ג´ו" הבריטית ,  שהעבירה ידיעה על כיבוש עיר איטלקית בידי כוח בריטי,ממש ברגע  האחרון לפני ששיגרו מפציצים כדי לתקוף את העיר וכך ניצלו חייהם של חיילים בריטיים רבים.לעומת זאת , ח"א הבריטי הפעיל בזים (עופות דורסים) ליירוט יוני דואר גרמניות שנחשדו בנשיאת מסרים מודיעיניים.

הישוב העברי בא"י נעזר ביוני דואר החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה. הניסיון הראשון והמרתק ביותר נעשה בידי מחתרת ניל"י.

13 יוני דואר שוגרו מזיכרון יעקב ומעתלית לכוחות הבריטיים בפורט- סעיד בין יולי לספטמבר 1917. שלוש היונים האחרונות שוגרו ב- 3 בספטמבר 1917, אחת מהן נחתה לרוע המזל בחצר המושל הטורקי  בקיסריה, נתפסה שם וגרמה לחיסולה של מחתרת ניל"י בידי השלטונות הטורקיים ולמותה הטראגי של שרה אהרונסון.  

 קשר היונים היווה את אחד מאמצעי הקשר ב"שרות הקשר" של ה"הגנה". אברהם עץ-הדר מירושלים וד"ר צבי לוין (צ´רלי) מת"א היו "נושאי הדגל" בתחום זה.

ב-7 ביוני 1939 ערך עץ-הדר "ניסוי  שכנוע" בפני צמרת פיקוד ה"הגנה". הוא הפריח יונת דואר עם טוטף ויונוגרמה בתוכו מבית הוועד הפועל בת"א שהגיעה בשלום לשובך בירושלים.

בניסוי נכחו ישראל גלילי ומפקדי ה"הגנה"  הבכירים שהמליצו בפני בן גוריון לרכוש יוני דואר.

בן גוריון הקציב 75 לירות ארצישראליות ושלח את עץ-הדר לבלגיה לרכוש יונים. עץ-הדר חזר לארץ עם 144 יונים. השובך הראשון הוקם בירושלים והיונים טופלו ע"י עץ-הדר. השובך השני הוקם בת"א על גג ביתו של צבי לוין והיונים טופלו על- ידו. בהמשך הוקמו שובכים אזוריים בקרית חיים, בכפר מנחם, ביגור, בגבעת ברנר, בגדרה  ובמקומות  נוספים.

מכאן ואילך השימוש בקשר יונים הלך וגבר, בעיקר לקשר בין יישובים, במבצעי ההתיישבות, בפעולות ה"הגנה", במסעות  הפלמ"ח  ועד לשימוש מבצעי במלחמת העצמאות  ובראשית  צה"ל.

ב"ליל  הגשרים"   (ב-17 ביוני 1946 )  פוצצו  בו-זמנית ע"י כוחות "ההגנה"  והפלמ"ח  11  גשרים בגבולות א"י.  עפ"י  התכנון,  אחד מאמצעי הקשר במבצע זה היה צריך להיות שימוש ביוני דואר. בסופו של דבר רק היחידה שפוצצה את גשר אלנבי  (בפיקודו של חיים בר לב, לימים הרמטכ"ל) הצטיידה בזוג יונים ושחררה אותן בעת הנסיגה הסבוכה.

 

אחת היונים הגיעה לשובך בכפר מנחם  עם הידיעה על תוצאות הפעולה.

מסעות הפלמ"ח היו מן האימונים המפרכים והמפורסמים ב"הגנה" והפלוגות נהגו לקחת איתן יוני דואר על מנת לדווח על המצב במסע.

בתום המסע לאום רשרש (אילת) נשלחה יונה והגיעה בשלום לשובך בכפר מנחם – טווח של 240 ק"מ.

באחד  ממבצעי ההתיישבות הגדולים לפני קום המדינה , עלו על הקרקע בו-זמנית 11 נקודות ישוב בנגב, ב- 6  באוקטובר 1946  (מוצאי יום הכיפורים).  ידוע על חמש נקודות מתוך האחת עשרה  שבהן היו יוני דואר ואלה העבירו את תמונת המצב על הנעשה  בישובים החדשים.

שימוש נפוץ ביונים נעשה במלחמת העצמאות . בשיירת יחיעם המפורסמת שעלתה לקיבוץ הנצור ב-27 במרץ  1948  היו גם 14 יונים מאולפות והן נהרגו יחד עם ארבעים ושבעה  חללי השיירה בצומת כברי.

ב- 12 במאי  1948, ביום הקרב האחרון לפני נפילת גוש עציון , נשלחו מהגוש הנצור שתי יונים. שתיהן הביאו פרטים על התקפת טנקים כבדה על ישובי הגוש ובקשה לסיוע אווירי.

ב- 14 במאי 1948, שוגרה יונה מעטרות הנצורה, ועל אף הסערה והגשם, היא הגיעה לירושלים תוך 14 דקות בלבד, והביאה ידיעה  כי לרגל תקלה נשאר הישוב ללא קשר אלחוטי. ב-16 במאי 1948  שוגרה יונה  מנוה יעקב לירושלים עם בקשה לפנות אותם כי לא יחזיקו מעמד עד הבוקר. באותו לילה נסוגו אנשי עטרות ונווה יעקב לעבר הר הצופים.

עם הקמת צה"ל הוקמה גם יחידת היונאים של חיל הקשר שכללה  כ- 800 יונים. היחידה שכנה במטה חיל הקשר בשרונה ע"י ת"א ( כיום הקריה) ובחודש מרץ 1949 הועברה לבה"ד  7 ("גבעת האלחוט" דאז). נקבעו  תקנים ליחידה , דרכי טיפול ביונים , תורת הפעלה, ספרות מקצועית , אימונים ושגרה.

צה"ל בראשית דרכו עשה שימוש נרחב בקשר יונים , הן באימונים והן במבצעים. בתרגיל הצה"לי הדו-צדדי הגדול הראשון – "הכחולים" נגד "הירוקים" – שהתקיים בשנת  1951, הופעל קשר יונים והנושא אף זכה לכיסוי תקשורתי בשבועון "במחנה" , לרבות תמונת שער (ראה תמונה).

בשנת 1953 היו ביחידה כ- 1000 יונים. השובך המרכזי היה בבה"ד  7 ושובכים  אזוריים היו  בנצרת , בירושלים , בבאר שבע , באילת  וביחידת הצנחנים (בגדוד 890 ). הצנחנים התאמנו בצניחה עם יונים, באמצעות התקן מיוחד - סל נשיאה - שנקשר לחגורת הצנחן , והיונים שוחררו מהסל עם נחיתת הצנחן על הקרקע.

 

קצין הקשר הגדודי של גדוד 890  באותם ימים, שהפעיל את היונים היה לא אחר מאשר קלמן מגן (לימים אלוף,  מפקד אוגדה  252 שנפטר באופן פתאומי, בתום מלחמת יום הכיפורים).

משנת 1954 הלך והצטמצם השימוש ביונים בצה"ל. היחידה הלכה וקטנה עד שחוסלה סופית בשנת  1956.

עם חיסול היחידה הוקמה בבה"ד 7 אנדרטה ליונה האלמונית (ראה תמונה), שהתנוססה לתפארת כל באי הבסיס והחיל. אולם למרבה הצער, הפיתוח והקידמה גוברים , כידוע , במרבית המקרים על שימור של אתרים היסטוריים. גם כאן, בעת הרחבת הבסיס , כנראה שהדחפורים עלו על האנדרטה וכך נעלם מן העולם שריד מורשת אחרון לתקופה מרתקת.


 
אנדרטה ליונה האלמונית
בה"ד 7 -  1956

   

 

דף הבית | מי אנחנו ? | תקנון המועדון | תחרויות ותוצאות | ארכיון תחרויות | רשימת חברי המועדון | מאמרים | גלריה | קישורים | צור קשר | English

Blacknet.co.il - בניית אתרים